החלטה בתיק תנ"ג 42409-02-12

המבקשים עתרו למתן הוראות לעו"ד י' מרקס, שמונה כמנהל מיוחד (" המנהל המיוחד")  למשיבה 2 (" החברה") שלפיהם הוא יפתח חשבון בנק בשם החברה שזכויות החתימה בו תהיינה למנהל המיוחד ולבא כוח המבקש 1 (" מלכה"); לפעול להעברת הכספים המופקדים בקופת בית המשפט לחשבון הבנק שייפתח; וכן, להגיש דו"ח על פעילותו ולסיים את תפקידו כמנהל מיוחד.

המבקשים טוענים שבעקבות המצב, אשר בעטיו מונה לחברה המנהל המיוחד, נוצר קיפאון בכל פעילותה העסקית ונוכח העובדה שהמנהל המיוחד, המייצג גם את המשיב 1 (" דינר"), נמנע מלהפעיל את סמכויותיו כמנהל מיוחד בנוגע לפעילותה העסקית השוטפת של החברה, קיים חשש של ממש לקריסתה.

מטעמו של דינר לא הוגשה תשובה, וזו הוגשה על ידי עו"ד מרקס, בחזקתו כמנהל מיוחד, תוך שהוא מציין שדינר מצטרף לכל האמור בתשובתו.

עו"ד מרקס טוען כי מינויו כמנהל מיוחד לא נעשה לצורך ניהול פעיל של החברה וקידום עסקי של פעילותה, אלא לשם הגנה על ענייניה מפני תביעות בהליכים משפטיים. הוא מוסיף וטוען כי ביסודה, הבקשה  נעדרת כל בסיס שכן הכספים המופקדים בקופת בית המשפט אינם של החברה, וכי עניין זה מצריך הכרעה שיפוטית נפרדת. אשר לתשלומים השונים שהמבקשים טוענים שיש לעשותם, טוען עו"ד מרקס שהטענות אינן עולות בקנה אחד עם טענות קודמות של מלכה שבגדרן הוא הצהיר שהחברה אינה חייבת בחובות כלשהם לצדדים שלישיים.

המשיבה 3 (" רגינה") טוענת כי על פי הסכם ממון שנעשה בינה לבין מלכה היא זכאית לכספים המופקדים בקופת בית המשפט, הן על מנת לכסות את חובותיה והן על מנת לרכוש דירת מגורים חלף הבית שנמכר ואשר חלק מן התמורה שהתקבלה בגינו הופקד בקופת בית המשפט.

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לקבל את הבקשה, על כל חלקיה.

ביום 13.11.12 התקבלה בקשתו של דינר והותר לו להגיש תביעה נגזרת בשם החברה נגד מלכה ונגד רגינה. בתביעה שאותה הוא הגיש הוא עתר לסעד עיקרי של העברת כל יתרת התמורה שתתקבל ממכירת הבית (הנזכר בכתב התביעה) לחברה. אין מחלוקת שהסכום המופקד בקופת בית המשפט הוא הסכום שהתקבל כתמורת מכירת הבית בניכוי חובות שהחברה חבה בהן, ומכאן שלא עלה בידי להבין את עמדתם של דינר ושל המנהל המיוחד שסכום זה עדיין אינו רכושה של החברה. משום כך נראה שלכאורה יש ממש בטענה שמעלים המבקשים (בסעיף 12 של הבקשה) שהפקדת סכום התמורה בקופת בית המשפט היא לכאורה בבחינת מילוי המבוקש על ידי דינר בכתב תביעתו ואין סיבה שדינר או המנהל המיוחד יימנעו מלהעביר לחברה סכום זה.  בקשר לכך אדגיש שבהליך זה לא ניתן לקבוע אם אכן העברת הסכום המופקד בקופת בית המשפט היא בבחינת מילוי מלא של הנתבע בסעיף 42 של התביעה הנגזרת שהגשתה אושרה, אולם אין בכך כדי למנוע את העברת הסכום  המופקד לחשבונה של החברה. בקשר לכך אוסיף עוד שטענותיה של רגינה לזכויות בסכום המופקד תוכלנה להתברר בגדר הליך התביעה הנגזרת אולם גם בהן אין כדי למנוע את העברתו של הסכום.

אשר להמשך פעולתו של המנהל המיוחד, גם בעניין זה נראות לי טענות המבקשים. בהחלטה שניתנה ביום 2.4.12 (בקשה מס' 2) מונה בא כוחו של דינר כמנהל מיוחד על רקע צורך, שנראה שהיה קיים אז, להגן על עניינה של החברה. מטענות המבקשים, כמו גם מתשובתם של המנהל המיוחד ושל דינר, אני מגיע למסקנה שהצורך שהיה קיים במינויו של מנהל מיוחד פחת עד מאוד ולמעשה אינו קיים כיום. על אחת כמה וכמה כך כשעמדת המנהל המיוחד היא - ובצדק - שמינויו לא נועד לעשותו ממונה על פעילותה העסקית השוטפת של החברה.

סיכומו של דבר הוא, אפוא, שאני מקבל את הבקשה ומורה כי המנהל המיוחד יסיים את תפקידו במועד מתן החלטה זו, והוא יגיש דו"ח על פעילותו עד שבעה ימים לפני המועד שנועד לקדם המשפט בתביעה הנגזרת, היינו עד יום 23.4.13.

המבקשים הציעו שבחשבון הבנק של החברה שבו יופקד הסכום המופקד עתה בקופת בית המשפט תהיינה זכויות חתימה משותפות לבא כוחו של דינר ובא כוח מלכה. עניין זה לא קיבל מענה הולם בתשובתם של דינר והמנהל המיוחד, וככל שדינר לא יהיה מעוניין בכך יופקד הסכום בחשבון של החברה, שבו זכות החתימה היא למורשה חתימה מטעמה, בהתאם לתקנותיה והחלטותיה.

כיון שמשיכתו של הסכום המופקד בקופת בית המשפט מצריכה החלטה מפורשת אתן בידי הצדדים שהות לפנות בבקשה מתאימה למתן הוראות אשר תפרט את חשבון הבנק שאליו יש להעביר את הסכום המופקד.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה

מאירה